אני רוצה הפעם להתחיל עם סיפור אישי.
במשך שנים בערה בי הכמיהה לשבת לצייר, לגעת בצבע ובבד; אך לא העזתי.
תחילת הדרך שלי בציור ואומנות הייתה בשיעורי מלאכה בבית הספר, עם ההערות של המורה שלא היו מחמיאות, בלשון המעטה. רוב היצירות שלי מצאו את עצמן בפח בסוף השיעור. בפעמים שונות ניסיתי לשבת לצייר, אך מבטי הלגלוג של המורה שהפנמתי לתוכי לא ממש אפשרו זאת, ואחרי שיעור או שניים הייתי פורשת.
ואז חברה המליצה לי על שיטה לעבודה רגשית שבה מציירים בטכניקה מסוימת. אמרתי – תודה, אך זה לא בשבילי…
לקח לי חמש עשרה שנים להסכים לנסות, להידלק, להתאהב ובסופו של דבר אפילו ללכת ללמוד הדרכת ציור אינטואיטיבי.
העבודה בציור אינטואיטיבי נעשית באופן פרטני או בקבוצות.
לא צריך לדעת לצייר, ואין צורך בניסיון קודם. רק לקחת צבעים – תחילה פסטל יבש ואז פנדה ואקריליק, ולקשקש, לצייר ובעיקר לרוקן על הדף את כל מה שבא מבפנים.
חשוב לדעת – אין בסוף התהליך פרשנות, ניתוח הציור או ביקורת.
להיפך – הסברים הם מיותרים ומפריעים לתהליך להימשך מבפנים.
העניין הוא החוויה שאנו עוברים במהלך הציור ולא התוצר הסופי.
זו עבודה מהלב, מהחיבור אל האינטואיציה הפנימית.
זו עבודה במרחב בטוח, מקבל ובעיקר ללא שיפוט, על פי הנחייה מדויקת שבה נוצר דיאלוג בין המצייר לבין הדף.
מתקבלים בשמחה קשקושים, ציורים "מכוערים" וכל ציור אחר. בשום מקרה איננו מנסים לצייר דבר חיצוני.
זו דרך מדהימה להתחבר פנימה ולעבד את החוויות שלנו כאשר אין לנו רצון או יכולת לדבר. היא מאפשרת להתחבר אל הספונטניות והאינטואיציה שלנו, אל מקום פנימי של ריפוי, בדרך עדינה ובהתאם למקום האישי של כל אחד.
עבודה עם ציור אינטואיטיבי תורמת לביטחון העצמי ולתחושת החיות והחיבור אל העצמי הפנימי, האמיתי והמדויק לנו.
בדרך זו יש למצייר הזדמנות לתקשורת עם החלקים הבלתי מילוליים של הנפש.
התהליך הטיפולי של הריפוי והשינוי נעשה בין המצייר לציור.
